יום אחרי שצפה במשדר בתחילת השבוע –
"10 הטעויות הקריטיות לדאטה אנליסט" –
שוחחתי עם אחד המשתתפים,
אבירם (השם האמיתי שונה לצורך פרטיות),
והוא אמר לי את המשפט הבא:
"הייתי בהרבה ראיונות עבודה לדאטה אנליסט.
נראה שגם עברתי.
העניין הוא, שאני תמיד נופל בשלב האחרון.
ובכל פעם אני שומע את אותו המשפט:
היית אחלה, אבל החלטנו לקחת מועמד אחר."
מיותר לציין, שלקבל בכל פעם דחייה כזו,
זה מתסכל, מייאש ומרסק את הבטחון העצמי.
מצד אחד – עוברים את הראיון הראשוני,
כלומר שאנחנו ברמה טובה…
ועדיין, במה מועמד אחר יותר טוב ממני??
ומה לעזאזל עליי לעשות אחרת –
בשביל להיות המועמד האחר שמתקבל?
במהלך המשדר – קרה משהו לאבירם.
הוא סופסוף הבין איפה הוא מפספס.
או לפי הציטוט המדויק שלו:
"מצאתי את החתיכה החסרה בפאזל".
במהלך שיחת המיון לתכנית 'הסיירת האנליטית',
ניסינו לפענח בדיוק מה הפיל אותו בתהליכים של
ראיונות עבודה לדאטה אנליסט.
מהר מאוד עלה, שאמנם אבירם מאוד תקשורתי,
אבל בצד המקצועי ישנם פערים משמעותיים.
ההיבט התקשורתי כמובן מאוד עוזר,
זה אפילו עוזר לו להגיע לגמר על כל משרה.
אבל זה כשלעצמו – פשוט לא מספיק.
למה הכוונה פערים בצד המקצועי?
אצל אנשים מאוד תקשורתיים,
קיימת נטייה טבעית להשקיע בקשרים.
זה כמובן משהו חשוב בתור אנליסטים –
להבין את הצרכים ולתקשר את התובנות.
אבל בתור אנליסטים של דאטה,
הנטייה הזו אינה מספיקה בפני עצמה,
אלא חייבת להיות מגובה "בידע מקצועי".
"ידע מקצועי" כולל גם יכולת טכנית,
כמו כתיבת קוד SQL או אקסל.
אבל הוא כולל גם ידע מעשי –
מתודולוגיה, תהליכים, מערכות מידע –
שיעזור לנו ליצור הנחות והגדרות נכונות,
ולהכווין את המאמצים הטכניים.
במקרה של אבירם, הוא היה "מספיק טוב"
בשביל לעבור ראיונות עבודה לדאטה אנליסט,
בדגש על מבחן מקצועי ראשון.
העניין הוא, שהיו מועמדים אחרים –
שפתרו את המבחן יותר טוב.
ובשלב הגמר לבחירת המועמד "המנצח",
אבירם נכנס למשבצת של "הטיפוס הנחמד",
זה שלא בולט, לא מאיים, "הפרווה".
ברירת המחדל.
ולרוע מזלו של אבירם,
בכל פעם, היה עוד טיפוס בגמר.
זה שיודע להתמודד עם כל אתגר אנליטי.
שעושה את הרושם שכל משימה קטנה עליו:
הנינג'ה.
ולבסוף, קיים כלל מאוד ברור בראיונות:
והכלל הוא – שהנינג'ה תמיד ינצח.
זה אחד הדברים שאבירם הבין סופסוף:
שהוא חייב להפוך לנינג'ה.
שבלי זה – פשוט יהיה נינג'ה אחר,
שימשיך "לגנוב לו" משרה אחרי משרה.
ואיך הופכים לנינג'ה אנליטית?
אז להפוך לנינג'ה זה תהליך לא פשוט,
ולמען האמת קשה לפרט הכל בפוסט קצר…
אבל רוב העבודה מתחילה במודעות לנושא.
ישנה תפיסה, שנינג'ה זה רק מישהו
עם כוחות על של פיתוח קוד.
זה כמובן לא נכון.
כי כתיבת קוד (בין אם SQL, Python וכיו"ב),
דורשת קודם לכן יכולות אפיון והבנה חזקות:
להבין בדיוק מהם הצרכים של החברה,
איך לתרגם אותם למדדים מדויקים,
ליצור הנחות עבודה והגדרות מדויקות.
לאחר מכן,
לפצח בדיוק איך לתמרן את הנתונים –
בשביל שנוכל לנתח אותם,
לפרשן ולהוציא מהם תובנות,
ולהפוך את התובנות לפעולות משמעותיות.
ולבסוף, להוריד את הפעולות לשטח,
לתקף אותן ראש בראש מול המציאות –
ולנטר את האפקטיביות שלהן.
וכל התהליך הזה –
הוא הרבה מעבר לרק לכתוב קוד טכני.
זה הידע המעשי והחשיבה האנליטית.
זה ההבדל, בין להיות טכנאי,
או "ברירת המחדל" בראיונות,
ובין להיות הנינג'ה שמנצח.
ואיך מגיעים לזה או לומדים את זה?
בקצרה – מנסיוני ישנן 3 דרכים:
א. המון תרגול של שאלות "מהחיים";
ב. ללמוד ולתרגל שיטות עבודה מאוד ייחודיות –
בתחום הספציפי של פיצוח תובנות מדאטה.
ג. ליווי של מומחה שיכווין בדיוק
איך לתקוף אתגרים אנליטיים – שוב ושוב.
התהליך יכול להתחיל ממספר שבועות,
ולאחר מכן – להמשיך לאורך הקריירה.
אפשר כמובן לנסות לבד,
אבל הדרך הכי אפקטיבית להפוך לנינג'ה –
היא באמצעות מסגרת ייעודית לזה.
ולסיכום:
להפוך לנינג'ה אנליטית זה בהחלט אפשרי,
וכמו שקראנו כאן – הוא אפילו הכרחי.
אז בפעם הבאה שתקבלו זימון לראיון – תזכרו:
כנראה שיהיה מישהו על משבצת "הנינג'ה האנליטית".
ועדיף שזה יהיה אתם…
בהצלחה!